ושוב אגף המודיעין (אמ"ן) טועה בהבנת סוריה והמצב. ומדוע התהפכה לנו תפיסת הבטחון?

מאת ד”ר גיא בכור
“הנשיא אסד מוכן להגיע להסכם שלום, אם ישראל וארה”ב ייתנו לו את מבוקשו”, דהיינו את כל רמת הגולן, קווי 1967, גישה למי הכינרת, וחבילה כלכלית וצבאית אמריקנית במתכונת המצרית – זו הערכת ראש אמ”ן, האלוף עמוס ידלין, כפי שנמסרה השבוע, וזו בעצם הערכת אגף המודיעין של צה”ל, הדוחף בלא לאות להגיע כבר להסכם עם סוריה, שיפטור אותו מעימות אפשרי. בלי להיכנס לשאלה מדוע גוף הערכה צבאי מעניק הערכות מדיניות לחלוטין, אמ”ן טועה, כמו פעמים אחרות בעבר, ולכן גם מטעה.
לפני כמעט 30 שנה, כאשר הייתי בשבוע הראשון או השני (!) של עבודתי כפרשן לעניינים ערביים, נתקלתי בהערכות המודיעין של אמ”ן, ומאז אני נזהר מהן מאוד. עם השנים הבנתי שהן נוטות למצבי רוח וצמודות לשלטון הנמצא באותה תקופה. 
כאשר הייתי ממש מתחיל בתחום, בספטמבר 1980, פרצה מלחמת איראן-עיראק, ואני זומנתי בבהילות ללשכת ראש אמ”ן במטכ”ל, בקריה בתל אביב. היה זה תדרוך כתבים צבאיים ושל העניינים הערביים, והאלוף ישב בצמוד למפה גדולה, והקרין בטחון עצמי רב. הייתי כל כך נפעם, שלא העזתי לשאול דבר. 
הייתי אז פחות מבן 19, זה עתה הגעתי מן הטירונות, והתרגשתי מאוד לראות אלוף המסביר, יחד עם צמרת אמ”ן ובכירי העיתונאים של המדינה. הקלטתי את דבריו בטייפ הטרי שקיבלתי מגלי צה”ל, וההקלטה אמורה להיות שמורה עד היום בארכיון המזרח תיכוני של הקלטות שהקמתי אז בתחנת שידור הצבאית, אם לא מחקו אותה מאז. 
וכך העריך אגף המודיעין של צה”ל, ואני כותב מן הזיכרון: צבא עיראק חזק והחלטי, הצבא האיראני מוכה לאחר מהפכת ח’ומייני, שהיתה כשנה לפני כן, לעיראק יש נשיא חדש, סדאם חוסין, המלחמה צפויה להימשך כמה שבועות, והיא תסתיים בהכרעה עיראקית זו או אחרת. סדאם מנצל את הבלבול באיראן כדי להשיג תוצאות מרשימות על המפה. 
חזרתי כולי נפעם מן ההערכה המדויקת והאמינה, תוך שאני מתפעל מיכולת הניתוח המבריקה של צה”ל וממקורות המידע האמינים, שבוודאי הערכה כזו נסמכת עליהם. כך גם שודרו אז הדברים. 
אהממ.. קצת לא נעים לי לקלקל… ובכן, המלחמה לא נמשכה כמה שבועות אלא שמונה שנים, והיא לא הסתיימה בניצחון עיראקי אלא דווקא בכזה איראני (בנקודות), כשלמעשה שני הצדדים הפסידו. לא היה שום קשר בין ההערכה לבין המציאות. אז למדתי שהערכות אמ”ן הן פרשנות, וכי הפרשנות שלי יכולה להיות לא פחות טובה. מה שלומדים על ההתחלה, זוכרים תמיד. 

 

נחזור לנשיא בשאר אסד ולתוכניותיו, ובסך הכל גם ראש אמ”ן אחר, בתחילת שנות התשעים, שיקף את אותה הערכה כמו היום, אם כי, חזיז ורעם, דווקא לא פרץ שלום עם סוריה, למרות שישראל הציעה למעשה לסורים כמעט את כל מבוקשם.

כדי להבין מדוע אני סבור שאמ”ן טועה, נבין תחילה כמה תהליכים אסטרטגיים שהתפתחו בשנים האחרונות, ועל פיהם התהפכה לנו בעצם כל תפיסת הביטחון שלנו.

תפיסת הביטחון הקלאסית של ישראל, שנהגתה כבר בימיה הראשונים של המדינה, קבעה שאת המלחמה יש להעביר מייד אל שטח הצד השני, בשל זערוריותה של המדינה והיותה מאוכלסת בצפיפות. כך התנהלו מלחמות ישראל לאחר עצמאותה, עד לאנתיפאדה הראשונה בשנת 1987. היו אלה מלחמות של טנקים דוהרים, מטוסי חיל האוויר, חזית מרוחקת ועורף דומע, בדרך כלל הרחק מריכוזי האוכלוסיה האזרחית שלנו, עד לסיום בהפסקת אש.


“השמש ידום בין עזה לרפיח, ירח ילבין על פסגת החרמון, פרחים בקנה ובנות בצריח, ישובו לעיר חיילים בהמון“. כמה אשליות של גוף ההערכה הצבאית שלנו. בשאר ומשטרו תלויים על בלימה עדתית (הקלטה משנת 2010).

על מכונת המילים המופלאה

 

אלא שכיום התהפכה המגמה לגמרי, והצד השני הבין שעליו להעביר את המלחמה לשטח ישראל, וכך הוא פועל, אם זה מלבנון, בעזרת הטילים, מעזה בעזרת הטילים, או טילים אנושיים בדמות מתאבדים וטרור בערי ישראל.

ישראל לעומת זאת מנועה מלפעול בשטח האויב, הצפוף אוכלוסייה אזרחית, המתקיימת כמגן אנושי לטרור. האוכלוסייה הזו נעזרת כמגן בארגוני “זכויות האדם”, בתקשורת העולמית, גורמים בתוך ישראל, ועוד. צה”ל מנוע מלפעול, הצד השני אינו מופרע מלחדור לשטח ישראל מן האוויר או מן היבשה.

המצב הזה מדכדך את ישראל, המרגישה רפיון, שבו הצבא האדיר שלה אינו כל כך רלבנטי. המצב הזה מתיש אותנו, וזו מטרתו העיקרית.

כיום הטנקים השועטים קדימה פחות רלבנטיים, וכך גם מטוסי חיל האוויר, שהוכח במלחמה האחרונה (שוב) שאין בהם להכריע מלחמות. לעומת זאת טרור המופעל בתוך ישראל כן אפקטיבי ומכריע מלחמות, כאשר אנו מכריזים בעצמנו שהפסדנו, כפי שאכן אירע.

יש לנו, אם כן, בעיה, נבלמנו, ולא השכלנו לפתח תפיסת בטחון חדשה, רלבנטית למציאות שהשתנתה מן הקצה. ההוכחה היא מלחמת לבנון, כאשר באופן מכמיר לב נשלחו טנקי מרכבה לאיזורים הרריים וצפופי אוכלוסייה שיעית, כאילו מדובר כאן במרחבי סיני הפתוחים, כמו חיל הפרשים הפולני הפתטי, שנשלח מול הטנקים של היטלר.

יש שלוש אפשרות לטפל במצב הזה, ולבנות תורת בטחון חדשה. אפשרות ראשונה:

פסיביות ובלימה

זו הדרך שבה נוקטת ישראל היום, כאשר אנו סופגים, ומשתדלים לצמצם את הנזק, או למנוע אותו בדרכי רגיעה למיניהן. לא תוקפים, רק מגיבים, ובדרך כלל רק בולמים. כך פעלנו מאז מלחמת המפרץ הראשונה וטילי סדאם חוסין.

אקטיביות והתקפה

הדרך השניה אינה מקובלת כיום על ישראל, והיא קובעת שאפשר לתקוף למרות חומת ההגנה האזרחית בצד השני, בצורת חיסולים ממוקדים, פעולות יזומות רבות ומהירות, כמו גם אירועים צבאיים נקודתיים ומפתיעים. זו הדרך שאני ממליץ לממשלה הזו, אלא שראינו כבר שהיועץ המשפטי מזוז דורש להקים ועדה שתבדוק את חוקיות כל חיסול. במילים אחרות, הוא, היועץ המשפטי רב ההבנה, יקבע מי יחוסל, מתי, ואם בכלל.

חוכמת ההרתעה

זו הדרך הטובה ביותר, אך היא מצריכה עבודה יצירתיות ותעוזה, ואיני רואה את הממשלה הנוכחית פועלת לפיה. זו הדרך המועדפת עלי. ליצור מפץ גדול, מכה חזקה וסימבולית, שלאחריו הצד השני יידע שלא משתלם לו להמשיך ולירות. שהנזק שייגרם לו הוא גדול ורב. זו השיטה המקובלת בעולם הערבי.

ובאשר לבשאר אלאסד. הוא מבין שהזירה היחידה שנותרה כיום מול ישראל על פי המודל הקלאסי הישן, המשחק לידי ישראל, היא רמת הגולן. שם הטנקים עוד יכולים לשעוט, הרחק ממוקדי האוכלוסייה האזרחית. אין לו שם אוכלוסייה סורית אוהדת (הדרוזים זניחים בהקשר הזה) ואין הוא יכול להפעיל טרור “התנגדות” מוסווה, כפי שהוא מפעיל למשל בימים אלה בלבנון, כנגד הממשלה הלבנונית.

אפילו המצרים כבר משחקים נגדנו במשחק כפול , כאשר הם מפעילים למעשה סוג של טרור נגדנו, ממנו הם כמובן מתנערים, תוך גלגול עיניים לשמים. אם היו רוצים, חמאס היה מפסיק מיד את שיגור הטילים, ואם היו רוצים, הבדואים היו עוצרים מייד את הברחות הטרור שלהם פנימה. אך הם אינם רוצים.

 

ובשאר המסכן? הוא תקוע במצב קלאסי שבו לישראל עליונות צבאית תמידית עליו. הוא הרי כמֵהָ למלא את רמת הגולן במיליון מתנחלים סורים, ובכך לעבור מיד למצב החדש, השני של העימות נגד ישראל, שבו היא כלואה ואבודה לכאורה. המצב השני מתיש את ישראל, מעייף אותה, מדכדך אותה, הוא יודע את זה.

זו הסיבה שהגולן כה חשוב לו. לשנות את מודל המאבק, שבו הוא יגלגל עיניים לשמים, כמו מובארק, ויגיד לנו: מה לעשות, אילו מיליציות מתוך רמת הגולן, אין לי שליטה עליהן, אבדוק מה אפשר לעשות.

בניגוד לכל ייתר החזיתות: שם השטח כבר תפוס. פה הוא ריק. שם הכל הפיך. בגולן, ברגע שהוא יתמלא במליון הסורים, העניין כבר בלתי הפיך. איש לא יוכל לגרשם עוד, או לרוקן את הגולן.

להתנתק מאיראן? הצחקתם את הסורים. להפסיק את מעורבות הטרור שלהם בעיראק? הם נוחרים בבוז. מה, שנהיה גרורה אמריקנית? שפוטים שלהם, ונסכן במו ידינו את הקיום העלווי שלנו, החי על פי תהום?

ועל כל זה קבע ראש אגף המודיעין בצה”ל את הערכת גוף ההערכה הממומן על ידינו במליארדים של שקלים: “הנשיא אסד מוכן להגיע להסכם שלום, אם ישראל וארה”ב ייתנו לו את מבוקשו”.

 
סודות המזרח התיכון: ארבע שיטות כיצד ליצור הרתעה צבאית
לקריאה ברצף של מאמרי האתר בנוגע לסוריה


לקרוא את המאמרים שלנו בנושא בטחון